Page 10 - 0916
P. 10
מועד ספטמבר 2016 חשיבה מילולית -פרק ראשון - 9 -
קטע קריאה (שאלות )23-18
קראו בעיון את הקטע ,וענו על השאלות שאחריו.
“בחברת ימי הביניים לא התקיים מושג הילדּות" ,קבע ההיסטוריון פיליפ ָארי ֵאס בספרו “מאות שנים של ילדּות" () 1
שראה אור בשנת .1960התפיסה הבאה לידי ביטוי בקביעה זו הציתה פולמוס נרחב סביב היחס לילד ולתקופת
הילדות באירופה של ימי הביניים ,סוגיה שלא זכתה עד אז למחקר מעמיק.
אריאס טען כי בימי הביניים לא נתפסה הילדות כתקופה מובחנת :הילדים נשאו בנטל העבודה בדומה
למבוגרים ,ולא נחשבו לבעלי צרכים ייחודיים .הילדות “הומצאה" רק במאה ה ,16-ורק מאז נתפסו הילדים () 5
כשונים מהותית ממבוגרים .אריאס טען כי עדות להתפתחות זו מצויה באמנות :בעוד בימי הביניים צוירו ילדים
כמבוגרים קטני-ממדים ,באמנות המאה ה 16-הם הוצגו כילדים .הוא אף הצביע על העובדה שבאותה תקופה ( )10
יוצרו יותר צעצועים מבעבר .אריאס ראה בהיסטוריה תהליך של התפתחות מתמדת לקראת קדמה ונאורות.
ברוח זו הוא טען כי ככל שתקופה מאוחרת יותר ,כך יחסם של הורים לילדיהם בה חיובי יותר .אריאס
והמצדדים בו טענו כי בימי הביניים היה יחסם של הורים לילדיהם מנוכר ,בין השאר מכיוון שאחוז התמותה
הגבוה של פעוטות גרם להורים לפתח קהות חושים כלפי ילדיהם הרכים ,כדי להגן על עצמם מן הכאב הכרוך
באובדנם .אחד מממשיכיו של אריאס ,לוֹרנס סטוֹן ,טען כי מכתבים שנשתמרו מן המאות ה 16-וה 17-משקפים
את השינוי שחל ,בין השאר ,בעקבות הירידה באחוזי התמותה :המכתבים נפתחים בכינויי חיבה דוגמת “ילדי
היקר" ,ולא בלשון רשמית כבעבר.
מבקריו של אריאס ערערו על הנחות היסוד שלו .ההיסטוריונית שולמית שחר קראה תיגר על התפיסה שלפיה () 15
חלה התקדמות רציפה לקראת גישה המתחשבת בצורכי הילד ,והראתה שמבחינות מסוימות היו התאוריות () 20
החינוכיות של ימי הביניים קרובות יותר לאלה המקובלות בימינו מלאלה שפותחו במאות ה 16-וה .17-שחר
ציינה שמבחינות רבות אמנם נבדלה תפיסת הילדות של ימי הביניים מזו של ימינו ,אך לטענתה אין להסיק מכך
כי לא הייתה אז תפיסה כזו .חוקרים אחרים גורסים כי לא חלו שינויים מרחיקי לכת ביחסם של הורים
לילדיהם במרוצת הדורות .הללו טוענים כי שכיחותה של תמותת הפעוטות לא גרמה לריחוק רגשי בין הורים
לילדיהם .אדרבה ,ההורים עשו כל מאמץ כדי להביא מזור לילדיהם והתאבלו מרה במותם.
המבקרים מערערים גם על תוקפן של הראיות שהציגו אריאס וממשיכיו .לטענתם ,יצירות אמנות אמנם יכולות
לשקף את ערכיה של החברה ,אך זרמים אמנותיים הם המכתיבים אותן ומידת ההתפתחות הטכנולוגית של זמנן () 25
היא המגבילה אותן .בימי הביניים לא חתרו הציירים לתיאור מדויק של המציאות ,אלא ביקשו לבטא את
מעמדו הכלכלי-חברתי של מושא הציור .לעומת זאת ,במאות ה 16-וה 17-ביקשו הציירים לתאר נאמנה את
המציאות ,ולשם כך פיתחו כלים אמנותיים חדשים .המבקרים טוענים גם כי הגידול בייצורם של צעצועים אינו
מלמד על שיפור היחס לילדים ,אלא מעיד על רווחה כלכלית ועל צמיחתה של גישה חומרנית .באופן דומה ,הם
טוענים כי השינוי באופן ההתנסחות של הורים במכתבים לילדיהם נבע אך ורק מהתפשטות האוריינות*,
שאפשרה גם לפשוטי העם להתבטא ביתר קלות.
עמדתם של מבקרי אריאס היא המקובלת במחקר בשנים האחרונות ,אבל גם כיום רבים מצדדים בגרסתו של () 30
אריאס לתולדות הילדות .הפולמוס עומד בעינו ,שכן העדויות המעטות שהשתמרו מימי הביניים אינן חד-משמעיות,
והן מאפשרות פרשנויות הנובעות ממגוון תפיסות בדבר אופן השתלשלותה של ההיסטוריה.
* אוריינות -היכולת לקרוא ולכתוב
השאלות
.18מה "השינוי" (שורה )13שאליו התייחס לורנס סטון בדבריו?
( )1הורים לא נמנעו עוד מלהיקשר רגשית לילדיהם
( )2פשוטי העם למדו לקרוא ולכתוב
( )3תמותת הפעוטות פחתה
( )4הורים החלו להתאבל על אובדן ילדיהם
© כל הזכויות שמורות למרכז ארצי לבחינות ולהערכה (ע"ר)
אין להעתיק או להפיץ בחינה זו או קטעים ממנה בכל צורה ובכל אמצעי ,או ללמדה -כולה או חלקים ממנה -בלא אישור בכתב מהמרכז הארצי לבחינות ולהערכה.
