Page 9 - ver2
P. 9

‫תשובה (‪ )1‬נכונה‪ .‬כפי שעולה מן ההסבר לעיל‪ ,‬בבואנו לשפוט את מעשיו של אדם אחר‪ ,‬עלינו לנסות להעריך‬
                                  ‫עד כמה האופן שבו נהג דומה לאופן שבו היינו נוהגים אנו לו היינו במקומו‪.‬‬

‫תשובה (‪ )2‬אינה נכונה‪ .‬כאמור‪ ,‬בבואנו לשפוט את מעשיו של הזולת עלינו לבחון כיצד אנחנו היינו נוהגים לו‬
                       ‫היינו במצב דומה‪ ,‬ולא כיצד רוב האנשים היו פועלים ועד כמה התנהגותו סוטה מכך‪.‬‬

‫תשובה (‪ )3‬אינה נכונה‪ .‬כאמור‪ ,‬בבואנו לשפוט את מעשיו של הזולת עלינו להעריך כיצד היינו פועלים לו היינו‬
 ‫נתונים במצב דומה‪ ,‬ולא אם היינו מצליחים להימנע מלהיקלע לנסיבות שהובילו אותו לפעול באופן שפעל‪.‬‬
‫תשובה (‪ )4‬אינה נכונה‪ .‬כאמור‪ ,‬בבואנו לשפוט את מעשיו של הזולת עלינו להעריך עד כמה האופן שבו נהג‬
‫דומה לאופן שהיינו נוהגים לו היינו במקומו‪ ,‬ולא עד כמה התנהגותו הייתה משתנה לו היה פועל בנסיבות‬

                                                                                               ‫שאנו נתונים בהן‪.‬‬

                                                                                       ‫‪ .19‬התשובה הנכונה היא (‪.)4‬‬
‫כדי לקבוע איזו מן ההדגשות המצוינות בתשובות מחדדת באופן הטוב ביותר את משמעות המשפט שמופיע‬

         ‫בשורות ‪ 4-5‬בהקשר שבו הוא מופיע‪ ,‬נקרא את המשפטים הרלוונטיים ונעמוד על כך מתוך הכתוב‪.‬‬

‫בראשית הפסקה השנייה נכתב כי גם במערכת המשפט‪ ,‬שקובעת גבולות בין התנהגות מותרת לאסורה‪,‬‬
‫החוקים אינם קובעים תמיד שמעשים מסוימים הם אסורים כשלעצמם‪ .‬לאחר מכן נכתב כי יש חוקים‬
‫שקובעים על איסור מעשים ש״אדם סביר״ לא היה עושה באותן נסיבות‪ .‬כלומר‪ ,‬בדומה לעיקרון שנידון‬
‫בפסקה השנייה – שיפוט מעשיו של אדם צריך להיעשות דרך בחינת הנסיבות שהביאו אותו לפעול באופן שבו‬
‫פעל – גם בית המשפט נותן את הדעת על נסיבות המעשה‪ ,‬ולא רק על המעשה כשלעצמו‪ .‬ומכאן‪ ,‬שהחוקים‬
‫אינם קובעים תמיד שמעשים מסוימים הם אסורים כשלעצמם‪ ,‬שכן הקביעה כי הם אסורים נובעת במידה‬
‫רבה מן הנסיבות שבהן הם נעשו‪ .‬אם כן‪ ,‬ניתן להבין שמשמעותו העיקרית של המשפט האמור עוסקת בכך‬

   ‫שהמעשים כשלעצמם אינם תמיד אסורים בחוק‪ ,‬אלא רק בנסיבות מסוימות – כפי שנכתב בתשובה (‪.)1‬‬

                                                                                       ‫‪ .20‬התשובה הנכונה היא (‪.)2‬‬
‫כדי לקבוע איזה מן ההסברים המופיעים בתשובות משיב על השאלה מדוע לדידו של השופט זמיר‪ ,‬בפועל‬

             ‫האדם הסביר הוא בית המשפט‪ ,‬נקרא את החלק הרלוונטי בפסקה השנייה אשר מתייחס לכך‪.‬‬
‫בפסקה השנייה מובאים דבריו של השופט זמיר – ״האדם הסביר הוא דמות דמיונית המייצגת את דרכי‬
‫ההתנהגות וערכי המוסר המקובלים בציבור‪ .‬בפועל האדם הסביר הוא‪ ,‬בלית ברירה‪ ,‬בית המשפט״‪ .‬אם כן‬
‫ניתן להבין כי לדידו של זמיר‪ ,‬בפועל האדם הסביר הוא בית המשפט‪ ,‬משום שהגדרה זו משקפת רעיון כללי‬
‫של התנהגות מקובלת וציות לנורמות החברתיות‪ ,‬אשר לפיה פועל השופט כדי לקבוע אם התנהגות סבירה‬

                                                                               ‫או לא‪ ,‬ואין מדובר באדם ממשי‪.‬‬

‫תשובה (‪ )1‬נכונה‪ .‬כפי שהוסבר לעיל‪ ,‬בפועל האדם הסביר הוא בית המשפט‪ ,‬מכיוון שאין מדובר באדם ממשי‪,‬‬
‫אלא ברעיון מנחה שמתווה בין השאר את קביעות השופט‪ ,‬ולא משום שאפשר להניח כי אדם שהגיע למעמד‬

                                                                            ‫של שופט הוא אכן אדם סביר ונבון‪.‬‬
‫תשובה (‪ )2‬נכונה‪ .‬כפי שעולה מן ההסבר לעיל‪ ,‬לדידו של זמיר‪ ,‬בפועל האדם הסביר הוא בית המשפט‪ ,‬משום‬
 ‫שהאדם הסביר אינו אדם ממשי‪ ,‬אלא רעיון שמנחה את השופט בבואו להכריע איזו התנהגות היא סבירה‪.‬‬
   4   5   6   7   8   9   10   11