Page 10 - 0217
P. 10
מועד פברואר 2017 חשיבה מילולית -פרק ראשון - 9 -
קטע קריאה (שאלות )23-18
קראו בעיון את הקטע ,וענו על השאלות שאחריו.
לעתים ,בעקבות אירוע שתוצאותיו חמורות ,כמו פשיטת רגל של חברה מסחרית או כישלון של טיפול רפואי ( )1
כלשהו ,דורשים מי שנפגעו מהאירוע לערוך בדיקה שתשפוך אור על העובדות ,תעריך את טיבן של ההחלטות ( )5
שקדמו לאירוע ותכריע באיזו מידה התרחש האירוע בשל קבלת החלטות לא מתאימות .עם זאת ,יש המטילים
ספק ביכולת האנושית לשפוט נכונה את טיבן של החלטות שהתקבלו בעבר .גישה ספקנית זו מתבססת על
העובדה שיש הבדל משמעותי בין המידע המצוי בידי מקבל ההחלטות ובין המידע העומד לרשות אלו השופטים
אותו .מקבל ההחלטות פועל בתנאים של אי-ודאות ,שבהם עליו לבחור באחד מכמה מהלכי פעולה אפשריים
שלכל אחד מהם כמה תוצאות אפשריות .בחירתו מסתמכת על הערכת סבירותן של התוצאות האפשריות על
סמך המידע שיש בידו באותו רגע .לעומת זאת ,אלו השופטים את החלטתו עושים זאת כאשר הם כבר יודעים
את תוצאותיה ,ושיפוטם מבוסס על ״חוכמה שלאחר מעשה״.
מחקרים מראים שידיעת התוצאה גורמת באופן בלתי נמנע להטיות בשיפוט .כלומר ,אם אדם מנסה לשפוט () 10
בדיעבד את טיבה של החלטה שהתקבלה בתנאי אי-ודאות ואת טיב השיקולים שקדמו לה ,יתברר כי שיפוטיו
לקויים .אחת ההטיות מכונה ״יחס נִראּות מוגזם״ .הטיה זו נובעת מהנטייה לחשוב שהתוצאה שאירעה בפועל () 15
היא התוצאה הסבירה ביותר של דרך הפעולה שנבחרה ,וכן שהיה אפשר להעריך מראש שיש הסתברות גבוהה
לתוצאה זו .הטיה נוספת ,המכונה ״חידוד ורידוד של פרטים״ ,נוגעת לעובדות שהיו ידועות מראש והשפיעו על () 20
קבלת ההחלטה .יש נטייה להעריך את מידת החשיבות שמקבל ההחלטות היה צריך לייחס לעובדות על פי
המידה שבה הן תרמו לתוצאה בפועל .כך ,עובדות שהובילו להתרחשותה של התוצאה ייתפסו כעובדות שהיה
צריך לייחס להן מראש חשיבות רבה .לעומת זאת ,עובדות שהשפעתן על מהלך האירועים הייתה שולית ,ייתפסו
() 25
כעובדות שהיה צריך לייחס להן חשיבות פחותה .לדוגמה ,החלטה להתעלם ממידע מודיעיני בעקבות הנחה
שמקור המידע אינו אמין תיתפס בדיעבד כרשלנות ,אם יתברר שהתייחסות שונה למידע הייתה יכולה למנוע
אירוע חמור .עוד נתגלה שגם כאשר אנשים מתבקשים לשפוט החלטה בהתעלם מידיעת תוצאותיה ומוזהרים
במפורש מסכנת ההטיות בשיפוט ,שיפוטיהם נותרים מוטים .על סמך ממצאים אלו יש הטוענים כי כל בדיקה
שתבוצע לאחר מעשה היא בעצם חסרת משמעות ,ואין טעם לבצעה.
חוקרים אחרים מקבלים את ממצאי המחקרים שנזכרו לעיל אך טוענים כי בכל זאת יש מקום לערוך
בדיקות לאחר מעשה .חוקרים אלו מבחינים בין היכולת לשפוט בדיעבד עד כמה היה מוצדק לבחור בדרך
שנבחרה לבין היכולת לשפוט את הליך קבלת ההחלטה .גישתם מבוססת על ההנחה שקיים הליך ראוי לקבלת
החלטות ,הליך ששמירה עליו תקטין את ההסתברות לקבלת תוצאות לא רצויות .הליך זה כולל ,בין השאר,
הגדרה בהירה של הבעיה העומדת על הפרק ,פירוט מהלכי הפעולה האפשריים ,בחינת התוצאות האפשריות של
כל מהלך והערכת סבירותן .לטענת חוקרים אלו ,בדיקה מאוחרת צריכה להתמקד בשאלה אם הליך קבלת
ההחלטות התבצע בצורה נאותה ,ועל שאלה זו אפשר לענות באופן כמעט חסר הטיות.
השאלות
“טיבן של ההחלטות״ (שורה ,)2כלומר טיבן של החלטות - .18
( )1בנוגע לזהות האשמים באירוע
( )2שהחליטו הנפגעים מהאירוע
( )3הקובעות שיש צורך בבדיקה בדיעבד שתשפוך אור על העובדות
( )4שבעקבותיהן התרחש אירוע חמור
© כל הזכויות שמורות למרכז ארצי לבחינות ולהערכה (ע"ר)
אין להעתיק או להפיץ בחינה זו או קטעים ממנה בכל צורה ובכל אמצעי ,או ללמדה -כולה או חלקים ממנה -בלא אישור בכתב מהמרכז הארצי לבחינות ולהערכה.
