Page 3 - ver1
P. 3
תשובה ( )3אינה נכונה .תחילה נאמר כי מרבית חברי הארגון קיבלו בהבנה את העובדה כי
הארגון לא דאג להקלת מצוקת עניי העיר ,כיוון שאין זה מתפקידו לעשות כן .לפיכך ,אין
היגיון שלטענתם של חברי ארגון אחדים על כספיו להיות מנוצלים אך ורק למטרותיו
המוגדרות ,שהרי אין היא מנוגדת לעמדה שהביעו מרבית חבריו (כפי שמעיד הביטוי "מצד
שני") ,אלא תומכת בה.
תשובה ( )4אינה נכונה .תחילה נאמר כי מרבית חברי הארגון הסתייגו מדרך פעולתו בשל
העובדה כי הארגון לא הצליח להביא להקלת מצוקתם של עניי העיר ,אף שמתפקידו לעשות
כן .לפיכך ,אין היגיון שלטענתם של חברי ארגון אחדים ,על כספיו להיות מנוצלים להשגת
מטרה זו ,שהרי טענה זו אינה מנוגדת לעמדה שהביעו מרבית חבריו (כפי שמעיד הביטוי "מצד
שני") ,אלא תומכת בה דווקא.
.8התשובה הנכונה היא (.)4
לא היה ולו דבר אחד שהיה יכול להניא אותי מלומר לאיתי את דעתי עליו :אפילו היה טורח
להתנצל לא הייתי מסוגל לשמור על איפוק.
תשובה ( )1אינה נכונה .בחלקו הראשון של המשפט מופיעה קביעת הדובר שלפיה רק דבר
אחד היה יכול להניא אותו מלומר לאיתי את דעתו עליו .מכיוון שמיד לאחר קביעה זו
מופיעות נקודתיים ,שמעידות כי הדברים שיבואו בהמשך יפרטו את תוכן הקביעה( ,כלומר
מה הדבר שהיה מונע מהדובר לומר לאיתי את דעתו עליו) ,אין היגיון בטענת הדובר כי אילו
רק איתי היה טורח להתנצל ,לא היה מסוגל לשמור על איפוק ,שכן הדבר לא היה מצליח
להניא את הדובר מלומר לאיתי את דעתו עליו.
תשובה ( )2אינה נכונה .בחלקו הראשון של המשפט מופיעה קביעת הדובר שלפיה רק דבר
אחד היה יכול להניא אותו מלומר לאיתי את דעתו עליו .לפיכך ,אין היגיון שמיד לאחר מכן
הוא טוען כי אילו רק היה איתי טורח להתנצל ,אפשר שהיה אומר את אשר על לבו ,שכן
התנצלותו של איתי לא הייתה מניאה את הדובר מלומר לו את דעתו ,כפי שטען בראשית
הדברים ,אלא בדיוק להיפך.
תשובה ( )3אינה נכונה .בחלקו הראשון של המשפט מופיעה קביעת הדובר שלפיה לא היה ולו
דבר אחד שהיה יכול להניא אותו מלומר לאיתי את דעתו עליו .כלומר אין מה שימנע ממנו
לעשות כן .לפיכך ,אין היגיון שמיד לאחר מכן הוא טוען כי גם אילו היה איתי טורח להתנצל,
לא היה אומר לו את אשר על לבו ,שכן הדבר מנוגד לקביעה שהופיעה בראשית הדברים ,ולא
מהווה פירוט שלה ,כפי שנצפה שיקרה לאור מבנה המשפט (השימוש בנקודתיים).
תשובה ( )4נכונה .בחלקו הראשון של המשפט מופיעה קביעת הדובר שלפיה לא היה ולו דבר
אחד שהיה יכול להניא אותו מלומר לאיתי את דעתו עליו .כלומר אין מה שימנע ממנו לעשות
כן .לפיכך ,יש היגיון בהמשך דבריו ,שכן הוא טוען כי אפילו אם איתי היה טורח להתנצל ,הוא
לא היה מסוגל לשמור על איפוק ,כלומר הוא היה אומר לו את דעתו עליו.
3