Page 17 - index
P. 17

‫מועד יולי ‪2012‬‬  ‫‪- 16 -‬‬  ‫	חשיבה מילולית ‪ -‬פרק שנ	י‬

                        ‫קטע ב (שאלות ‪)30-28‬‬

‫אנו יכולים להעלות בדמיוננו תמונות מן הזיכרון באופן חופשי מכבלי הזמן והמקום‪ .‬יכולת זו היא אחת החוויות‬      ‫(‪	)1‬‬
  ‫הפרטיות ביותר שיש לאדם‪ .‬העובדה שהמראות הללו נראים מוחשיים עוררה את החוקרים קריימן‪ ,‬קוך ופריד‬            ‫(‪)	5‬‬
    ‫לתהות אם תאי העצב האחראים להעלאתם הם אותם תאי עצב שתגובתם לגירויים חזותיים מעוררת בנו את‬             ‫(‪	)10‬‬
 ‫חוויית הראייה‪ .‬עוד לפני מחקרם הצטברו רמזים רבים כי התשובה לכך חיובית‪ :‬שורת מחקרים הצביעה על כך‬          ‫(‪)	15‬‬
    ‫שבשתי הפעולות מעורבים אותם אזורים במוח‪ .‬אולם במקביל לרמזים אלה הצטברו גם עדויות על בני אדם‬
 ‫שיש להם אחת מהיכולות הללו אך הם חסרים את האחרת‪ .‬קריימן ועמיתיו החליטו לבחון את הדבר במישרין‪,‬‬
      ‫על ידי בדיקת פעילותם של תאי עצב בעזרת אלקטרודות המקובעות במוחותיהם של נבדקים‪ .‬לאחר קיבוע‬
        ‫האלקטרודות נמדד קצב הפעילות הספונטנית (דהיינו ‪ -‬ללא גירוי חיצוני) של כל תא עצב‪ .‬בהמשך הציגו‬
    ‫החוקרים לפני הנבדק תמונות שונות (למשל‪ :‬פרצופים‪ ,‬בעלי חיים‪ ,‬מכוניות)‪ .‬החוקרים מדדו את פעילות תאי‬
 ‫העצב בתגובה להצגת כל תמונה‪ ,‬ותיעדו את דפוס התגובה העצבי שהתקבל‪ .‬לבסוף התבקשו הנבדקים להעלות‬
         ‫בדמיונם תמונות ספציפיות מתוך התמונות שהוצגו להם‪ .‬התברר שיש התאמה כמעט מוחלטת בין דפוס‬
  ‫הפעילות העצבית בעת העלאת תמונה ספציפית בדמיון ובין דפוס הפעילות בעת ראייה בפועל של אותה תמונה‪.‬‬

‫יתרה מזאת‪ ,‬החוקרים טוענים כי לאחר הכרת התגובה של תא מסוים הם יכולים לנחש‪ ,‬על סמך בדיקה של דפוס‬
      ‫הפעילות העצבית בלבד‪ ,‬באיזו מן התמונות הנבדק מביט‪ ,‬או איזו מהן הוא מעלה בדמיונו כשעיניו עצומות‪.‬‬
                                                 ‫האם מחקר זה מבשר את סופה של פרטיות הדמיון? ימים יגידו‪.‬‬

                        ‫השאלות‬

                ‫‪ .	28‬המידע על בני האדם המוזכרים בשורה ‪ 5‬מובא כדי להראות ‪-‬‬

                 ‫(‪ )1‬שקריימן ועמיתיו התבססו על הישגיהם של חוקרים רבים לפניהם‬
                ‫(‪ )2‬שמכלול העדויות שעמד לרשות קריימן ועמיתיו לא היה חד‪-‬משמעי‬

                    ‫(‪ )3‬שסברתם של קריימן ועמיתיו אינה תקפה בנוגע לכל בני האדם‬
                           ‫(‪ )4‬שלא כל בני האדם מסוגלים להעלות תמונות מן הזיכרון	‬

‫‪ .	29‬מדוע התבקשו הנבדקים לדמיין דווקא תמונות מתוך התמונות שהציגו לפניהם החוקרים (שורות ‪?)11-10‬‬

              ‫(‪ )1‬כדי לוודא שהם מדמיינים עצמים שאכן קיימים בעולם ולא עצמים דמיוניים‬
                                  ‫(‪ )2‬כדי להקל על הנבדקים בבחירת התמונה שיעלו בדמיונם‬

‫(‪ )3‬כדי שיהיה אפשר להשוות את תגובותיהם במטלה זו לתגובותיהם בעת שראו את התמונות‬
  ‫(‪ )4‬כדי שהתמונות יהיו מוכרות לחוקרים‪ ,‬ולא תמונות השאובות מחייו הפרטיים של הנבד 	ק‬

                ‫‪ .	30‬כיצד מאיימות תוצאות המחקר של קריימן ועמיתיו על פרטיות הדמיון (שורה ‪?)15‬‬

       ‫(‪ )1‬הן ממחישות כי מבחר התמונות שאדם יכול להעלות בדמיונו מוגבל בסופו של דבר‬
‫(‪ )2‬הן ממחישות כי אצל רוב בני האדם התגובה העצבית המתעוררת כשהם מדמיינים ‪ -‬דומה‬

                ‫(‪ )3‬הן ממחישות כי בני האדם יכולים לדמיין תמונות בתנאים מסוימים בלבד‬
            ‫(‪ )4‬הן ממחישות כי בתנאים מסוימים אפשר "לקרוא" את דמיונותיהם של אנשי 	ם‬

                                                                                       ‫© כל הזכויות שמורות למרכז ארצי לבחינות ולהערכה (ע"ר)‬

‫אין להעתיק או להפיץ בחינה זו או קטעים ממנה בכל צורה ובכל אמצעי‪ ,‬או ללמדה ‪ -‬כולה או חלקים ממנה ‪ -‬בלא אישור בכתב מהמרכז הארצי לבחינות ולהערכה‪.‬‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22