Page 2 - ver2
P. 2
.6הׂשתרר ָׂ ׂ :ש ַרר – השתרר זה התחיל להתקיים (=התחיל לשרור) .כלומר ״הפך להיות שרר״.
( )1התהלך :הלך – התהלך זה הלך לכאן ולכאן ,ללא מטרה מוגדרת.
( )2נשבר :שבר – נשבר זה התפרק לחתיכות .שבר זה גרם לדבר להתפרק לחתיכות.
( )3התנשם :נשם – התנשם זה נשם בכבדות.
( )4נעמד :עמד – נעמד זה קם ועמד אחרי שישב או שכב .כלומר ,״הפך להיות עמד״.
.7התשובה הנכונה היא (.)1
כדי לקבוע איזו מן האמירות שמופיעות בתשובות היא המתאימה ביותר לשקף את מהות התגובה
למעשהו של יוסף ,נבין תחילה מה במעשיו מהווה את מושא הביקורת.
בניסיון להדגיש את המילים החשובות במסמך שכתב ,הדגיש יוסף בסופו של דבר כמעט את כל
המילים שהופיעו בו .כלומר ,ככל שהדגיש יותר מילים ,כך הקשה יותר על הקורא להבין מהן המילים
החשובות במסמך.
תשובה ( )1נכונה .הביטוי תפסת מרובה לא תפסת ,פירושו לעשות דבר מה במידה רבה מדי ,ובעקבות
כך ,לא להצליח בו .אם כן ,ביטוי זה אכן מתאים לבוא בתגובה למעשהו של יוסף ,שהרי הדגשת
המילים נועדה למקד את הקורא בדברים החשובים ,אך מכיוון שהדגיש את מרבית המילים במסמך,
לא ניתן לדעת מה בעצם היו הדברים החשובים ביותר שהופיעו בו.
תשובה ( )2אינה נכונה .הביטוי דין פרוטה כדין מאה ,פירושו שיש לייחס לדברים הפעוטים חשיבות
זהה לזו שמייחסים לדברים מהותיים יותר .ביטוי זה אינו מתאים לבוא בתגובה למעשהו של יוסף,
שהרי התגובה אמורה לשקף מעין ביקורת על כך שנכשל בניסיון להדגיש את הדברים החשובים
במסמך.
תשובה ( )3אינה נכונה .הביטוי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ,פירושו שמי שהתכונן לעתיד יוכל
בבוא היום ליהנות מפירות עמלו .הביטוי אינו נוגע למעשהו של יוסף ,ועל כן אין בו כדי לשקף את
התגובה לכך.
תשובה ( )4אינה נכונה .הביטוי אין תוכו כברו ,פירושו שפנימיותו של מישהו אינה כחיצוניותו ,כלומר,
שהוא צבוע .הביטוי אינו נוגע למעשהו של יוסף ,ועל כן אין בו כדי לשקף את התגובה לכך.
.8התשובה הנכונה היא (.)4
כדי לקבוע איזו מן האפשרויות שמופיעות בתשובות משקפת את הנושא המרכזי של הפסקה ,נבין
תחילה את תוכנה ונזהה את הנושא העיקרי שבו היא עוסקת.
לאורך הפסקה ,נידונה חשיבותן של אמונות משותפות כבסיס לקיומה של חברה – בלעדיהן ,לא תוכל
אף חברה להתקיים או לשגשג ,שכן ללא אמונות ורעיונות משותפים ,לא תתקיים אף פעולה משותפת,
ולפיכך לא ייתכן כל גוף חברתי .אם כן ,ניתן להבין כי הנושא המרכזי של הפסקה הינו נחיצותן של
אמונות משותפות לקיומן של חברות אנושיות.